לא, זאת לא טעות.
באמת הכנתי סחוג.
לא להיבהל, לא התחלתי לאכול חריף…
מי שמכיר אותי, יודע שאפילו קורט של פלפל שחור חריף לי.. ועד שפגשתי את אהובי, אפילו לא הייתי שמה אותו באף תבשיל שלי.
אבל אהוב שלי אוהד חריף מושבע, למרות שורשיו הרוסיים, אז התחלתי לשים קצת פלפל שחור באוכל. וזהו! זה כל החריף שאני מסוגלת לאכול!
אז איך מפלפל שחור הגענו לסחוג?
הכל התחיל בחנוכה.. התארחנו אצל זוג חברים להדלקת נרות, ועל השולחן היה רוטב צ’ילי חריף מיובא (נראה לי) שאהובי התלהב ממנו במיוחד. איך שחזרנו הביתה, הוא התחיל לחפש ברשת את הרוטב החריף.. אבל לאו דווקא אותו רוטב.. אלא את הרוטב הכי חריף שיש. מצאנו. היבאנו. היה חריף. אבל לא מספיק.
המקרה גרר תחקיר מעמיק!
ומסתבר (יכול להיות שאוהבי החריף מודעים לעניין, אבל לי העסק הזה חדש לחלוטין) שיש סולם למדידת חריפות! סולם סקוביל.
ממצאי התחקיר גילו שהפלפל הכי חריף שניתן למצוא היום בארץ הוא פלפל הבנרו. הפלפל הזה מכיל בין 150,000 ל- 300,000 קפסאיצין בסולם החריפות של סקוביל. רק לשם השוואה, פלפל טבסקו מכיל כ 50,000 יחידות (זה הפלפל עצמו, הרוטב פחות מ 10,000).
ולאחר תחקיר נוסף גילינו שהפלפל הזה גדל ממש במושב לידינו!
אז כמובן שאהובי מיהר לקנות ממנו וכמה שיותר…
השלב הבא, היה לנסות להכין ממנו סחוג…
וכך הגעתי, אני המתנגדת החריפה לחריפות, מכינה סחוג. האמת מודה ומתוודה, לא הכנתי אותו לבד.. אהוב שלי עזר לי בכל שלב ושלב ובלעדיו לא היה יוצא הממרח חריף האש הזה.
לאלה מביניכם שמתכננים לשחזר את המתכון במדויק עם הפלפלים האלה, שימו לב שהם באמת באמת חריפים אש, ברמה שרק לנשום לידם גורמת להרגשת חריפות בכל הגוף (באמת באמת, ללא הגזמה). אני אישית לא הייתי מסוגלת להיות במטבח במהלך כל ההכנה, אז ראו הוזהרתם.
לפני הכנת הסחוג, עשיתי תחקירון קטן נוסף ברשת על הכנת הסחוג, וגיליתי שהעקרון הוא די פשוט.. טוחנים פלפלים חריפים עם כוסברה ושום ומוסיפים תבלינים. מכיוון שאין לי מעבד מזון, את הטחינה עשיתי במכונת בשר של פעם, מה שהתגלה כהצלחה כבירה, כי הטחינה יצאה אחידה לגמרי ובמרקם המושלם (לפחות לטענת אהובי, אני באמת שלא מבינה בזה).
דבר חשוב נוסף הוא, שתשתמשו בכפפות. חובה חובה חובה! עד עכשיו שורפת לי ציפורן שלא ברור איך הסחוג הגיע אליה. ואם חס וחלילה תיגעו באחת האצבעות “הנגועות” בעיניים, אני באמת לא רוצה לדעת איך זה ירגיש. אז תחסכו מעצמכם עוגמות נפש או גוף למיניהן, תשתמשו בכפפות ואל תגעו בכלום מלבד מה שנחוץ באמת (גם שטיפת הכלים יש לעשות עם כפפות).
הסחוג הכי חריף בעולם
על מנת שהסחוג ישמר לאורך זמן ולא יעלה עובש, יש להשתמש בצנצנות מעוקרות (באמת פשוט, שופכים עליהם מים רותחים עד לכיסוי, ואז מייבשים בתנור בחום 160 מעלות). כמו כן, יש להימנע כמה שניתן ממים. לכן יש לייבש היטב את הכוסברה לאחר השטיפה. אני משרה את הכוסברה לכמה דקות במים קרים (וכך נפטרת מכל החול והחלבונים המיותרים..) ואז מעבירה אותה לנייר סופג וסופגת את המים עם נייר סופג נוסף ומשאירה אותה להתייבש עוד כמה שניתן עד שתהיה יבשה לגמרי.
את הפלפל אפשר כמובן להחליף בכל פלפל חריף אחר, רק שזה יצא חריף פחות..
לגבי התבלינים, ההמלצה היא כמובן לטחון ממש לתוך הסחוג ולא להשתמש בתבלינים טחונים. אם אין לכם מטחנת תבלינים מיוחדת (כמוני), תשתמשו במטחנת הפלפל השחור או המלח הגס (אני מניחה שיש יותר סבירות שיש לכם), פשוט תרוקנו אותה מתוכנה הנוכחי, הכניסו את כל התבלינים ביחד, ותטחנו לתוך הסחוג.
והכי חשוב, לא לשכוח כפפות!
מרכיבים:
- פלפל הבנרו - 300 גרם
- שום - שיניים קלופות מ 1 ראש שלם
- כוסברה - עלים בלבד מצרור 1 קטן
- תבלינים
- פלפל שחור - כפית
- גרגירי כוסברה - 4 גרגרים
- הל - 5 תרמילים
- ציפורן - 4 מסמרי ציפורן
- מלח - כפית
- כמון - כפית
אופן ההכנה
- שוטפים היטב את הכוסברה ומייבשים היטב
- מנקים עם סכין קטנה את הפלפלים מכל הגרעינים והחריצות הלבנות
- טוחנים ביחד במעבד מזון או במטחנת בשר את הפלפלים, הכוסברה והשום עד לקבלת המרקם הרצוי.
- מוסיפים את התבלינים ומערבבים היטב
- טועמים (לאמיצים שביניכם) ומתקנים תיבול במידת הצורך.
בתאבון!
